ראש השנה הוא חג שמבקש מאיתנו להיזכר מי אנחנו. – כתבה יפעת רייקמנס.
בניגוד לחגים רבים בלוח העברי, ראש השנה אינו חג שמספר סיפור היסטורי מסוים מעולמות קדומים. זהו חג שעיקרו מתרחש בתוך הנפש – בהתבוננות, בתיקון, בבחירה ובהתפתחות.
להבדיל מכל שאר החגים העברים החלים בירח מלא , ראש השנה חל בראש חודש תשרי, בתחילתו של מחזור חדש. מרמז אולי על ההזמנה לעצור ולהתבונן :
מה אני רוצה לזרוע עכשיו?
מה אני רוצה להתחיל?
מי אני רוצה להיות בשנה הזו?
במהלך תפילת החג אנו שומעים מספר פעמים את תקיעת השופר . המילה שופר מחברת אותנו למילה בעברית להשתפר . קול עתיק שקורא להתעורר. אפשר להשתנות. אפשר להשתפר.
ראש השנה ממשיך את התנועה שהתחילה בימי אלול – שם החודש נעוץ במילה הארמית אלולון שמשמעותה היא לחפש , לתור.
אלו הם ימים המזמינים אותנו להתבוננות פנימית, לבחינה של השנה שחלפה ולשאלה מה מבקש תיקון.
חז”ל קשרו את ארבעים הימים מראש חודש אלול ועד יום הכיפורים לימים שבהם משה עלה להר סיני, לאחר חטא העגל, כדי לקבל את הלוחות השניים. ארבעים יום.
אפשר לראות בהם מסע של שינוי – לא שינוי שמתרחש ברגע אחד, אלא תהליך של התבוננות, לקיחת אחריות, סליחה, ניקוי ובחירה מחודשת.
״המלך בשדה״ – דימוי חסידי המתאר את חודש אלול כזמן שבו המלך יוצא מארמונו ופוגש את האדם בשדה.
המלך קרוב.
לא צריך לטפס אליו. לא צריך להיות מושלם כדי לפגוש אותו.
הוא נמצא איתנו בתוך החיים עצמם.
ובשפה של איזון חיים, אפשר לומר:
המלך נמצא בשדה האנרגיה שלנו.
זהו זמן שבו ניתנת לנו הזדמנות לפגוש את עצמנו מקרוב, לזהות את החסמים, את הדפוסים הישנים ואת המקומות שבהם אנחנו פועלים מתוך אוטומט – ולבקש עזרה ביצירת אפשרות חדשה.
מתוך התבוננות פנימית זו ניתן לקראת השנה החדשה לעצור ולשאול:
מה הייתי רוצה לשנות בעצמי?
איזה הרגל כבר אינו משרת אותי?
האם יש אדם שאני צריכה לבקש ממנו סליחה?
האם יש שיחה שאני דוחה?
איזה כעס, טינה או כאב אני עדיין נושאת איתי?
כל מטפל באיזון חיים מכיר את האפשרות שהעבודה האנרגטית מאפשרת לנו לזהות ולשחרר חסמים ודפוסים מן העבר.
ככל שאנחנו מנקים את השדה שלנו מטינות, מכעסים, מרחמים עצמיים ומדפוסים שאינם משרתים אותנו עוד – אנחנו יוצרים יותר מקום לנוכחות, לבחירה ולצמיחה.
לפעול.
ליצור הבדל.
לשנות הרגלים.
לצמוח.
להיות אדם טוב יותר.
ולהיות מטפל טוב יותר:
״למד אותי להיות נהר של אור.״( נתנאל גולדברג )
ואולי זו אחת השאלות הגדולות של העבודה שלנו:
איך אנחנו משכללים את העבודה הפנימית שלנו, עד שאנחנו נעשים נהר של אור – שופע, זורח ומאפשר?
אחד האתגרים המעניינים ביותר היא הדרך בה אנו משנים הרגל. אנחנו יכולים לדעת בדיוק מה נכון לנו – ועדיין למצוא את עצמנו עושים שוב ושוב את אותו הדבר. כאן אני רוצה להביא את הסיפור המוכר המיוחס לרינפוצ’ה:
אני הולך ברחוב.
במדרכה יש בור עמוק.
אני נופל לתוכו.
אני אבוד. אני חסר ישע.
אין זו אשמתי.
לוקח לי נצח למצוא דרך החוצה.
אני הולך באותו רחוב.
במדרכה יש בור עמוק.
אני מעמיד פנים שאינני מבחין בו.
אני נופל לתוכו שוב.
אני לא יכול להאמין ששוב הגעתי לכאן.
אבל אין זו אשמתי.
ושוב לוקח לי נצח לצאת.
אני הולך באותו רחוב.
במדרכה יש בור עמוק.
אני רואה אותו.
אני נופל לתוכו בכל זאת.
כוחו של הרגל.
עיניי פקוחות.
אני יודע היכן אני.
אני לוקח אחריות.
אני יוצא מיד.
אני הולך באותו רחוב.
במדרכה יש בור עמוק.
אני עוקף אותו.
אני הולך ברחוב אחר.
איזה רחוב אנחנו ממשיכים ללכת בו רק מפני שכבר התרגלנו אליו?
תרגול מעשי: לקראת ראש השנה אני מזמינה אותנו לבחור הרגל אחד שהיינו רוצים לשנות.
לא עשרה. לא את כל החיים. אחד.
ולתרגל במשך חודש בחירה חדשה.
בכל פעם שההרגל הישן מופיע:
- לזהות אותו.
- לעצור.
- לנשום.
- לבחור אחרת.
לאט לאט אנחנו מתחילים ליצור מסלול חדש.
אפשר לכתוב לעצמנו:
ההרגל שאני בוחרת לשנות הוא: ______________
הבחירה החדשה שאני רוצה לתרגל היא: ______________
מה יעזור לי לעצור לפני שאני חוזרת להרגל הישן : ______________
איזה צעד קטן אני יכולה לעשות כבר היום : __________________
וכאן נכנסת גם נקודת הגוף שיש לנו באיזון חיים ה RAS – מערכת ההפעלה הרשתית (Reticular Activating System).
ה-RAS מעורבת במיון ובוויסות של מידע שמגיע אל המוח, ובאופן שבו הקשב שלנו מופנה למה שנתפס כרלוונטי עבורנו.
לכן, כאשר אנחנו משנים את מה שאנחנו מחפשים, את מה שאנחנו מצפים לראות ואת האמונות שמכוונות את תשומת הלב שלנו – אנחנו יכולים להתחיל לראות אפשרויות חדשות. בשפה של איזון חיים, אפשר לעבוד עם נקודת ה-RAS כחלק מתהליך של שינוי תפיסה והתמרת הדפוסים.
אפשר גם להשתמש בתקופה זו ברצף מטטרון של ״התעוררות ״ כדי לתמוך בתהליך של שינוי בשדה התודעה – כהזמנה להתעורר, להיפתח וליצור מקום להתחדשות.
ואולי זו למעשה המשמעות העמוקה של ראש השנה:
לא רק להתחיל שנה חדשה.
אלא להתחיל לראות את עצמנו מחדש.
לזהות את הבור.
לקחת אחריות.
לעקוף אותו.
ולפעמים – פשוט לבחור רחוב אחר.
ושנלמד להיות
נהר של אור. 🌟